מאז הקמת המדינה הנישואים היחידים המוכרים בחוק בישראל הם נישואים דרך הרבנות ובהם רק יהודים יכולים להינשא ליהודים מהמין השני. לפי הרבנות, אנשים האינם זכאים לנישואין הם אנשים יהודים המעוניינים בנישואים חד מיניים, מה שפוגע בזכות לחופש מדת שהיא נגזרת של הזכות לחירות. זכותו של כל אדם בעולם לחיות, להחליט, לבחור, לפעול ולעצב את אישיותו על פי רצונו החופשי: אסור לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או על ידי הגבלת חופש המחשבה והפעולה שלו. מן הזכות לחירות נגזרות שורה של חירויות נוספות- חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש המחשבה והמצפון, חופש דת, חופש מדת וחופש העיסוק. הזכות לחופש מדת אומרת כי זכותו של כל אדם בעולם שלא להאמין באף באמונה, לא להשתייך לשום קבוצה דתית, לא לסבול מכפיה דתית או מהטפה דתית, ולא לקיים שום טקס דתי בניגוד לרצונו. מכיוון שזאת הדרך היחידה להתחתן, אוכלוסיית הלהטב לא רשאית להתחתן בארץ ישראל למרות היותם אזרחים כחוק. בעקבות כך שאפשרות זו נחסמת בפניהם הם לא רשאים לקבל הטבות של אנשים נשואים כמו זכאות להטבות במס הכנסה ובמס ביטוח לאומי, הטבות פיננסיות מן הבנקים, הקלות עבור רכישת דירה וכו', כל זאת בגלל היותם קבוצת מיעוטים. ביטול זכויות אלו גורמות לאפליה פסולה שהיא היא פגיעה בזכות לשוויון של האדם, במצב שבו מוענק יחס שונה לאדם ללא שום סיבה מוצדקת! הפגיעה בשוויון נעשית על סמך דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני או מגבלה כלשהי של האדם. ובנוסף נפגעת רמת חיים הנאותה של אותה קבוצת מיעוטים. הזכות לרמת חיים אומרת כי הזכות של כל אדם לחיות ברמת חיים סבירה ובסיסית. התפקיד של המדינה הוא לקבוע מהו קיום בכבוד, ולאפשר אותו לכל אזרחיה, ולדאוג לכל אדם במצבי מצוקה.