במרכזה של עבודה זו עומדת סוגיית התחבורה הציבורית בשבת בישראל. היעדרה של תחב"צ בשבת פוגעת בזכותם של האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל לחופש תנועה, חופש מדת חופש דת ופגיעה בסטטוס קוו. בחרנו לעסוק בסוגייה אזרחית זו מפני שאנחנו בתור תלמידי תיכון ניצבים מול הבעיה הזו בחיי היומיום כאשר אנחנו רוצים למאת ולהנות ביום החופשי שלנו במהלך השבוע ומקשה עלינו להגיע למקומות שאנחנו רוצים לבלות בהם בשבת. בעבודה זו נחקור את הנושא על היבטיו השונים, תוך כתיבת סקירת ספרות ענפה המדגימה את יחסי דת ומדינה בישראל והקשיים הנובעים מתוכם; שימוש בשני כלי מחקר: שאלון וראיון; ועיסוק בשלושה מושגים אזרחיים מרכזיים: חופש דת ומדת, סטטוס קוו, וחופש התנועה
הפיתרון שהעצומה מציעה
הפתרון המועדף הוא העברת סמכויות לרשויות המקומיות. פתרון זה מועדף מפני שברגע שכל ראש אוכלוסייה יכול לדאוג לאזרחים שבאוכלוסייה שלו בפרט ובאופן ספציפי, כך הסיכוי שהאזרחים יהיו מרוצים מהתחבורה הציבורית ברשות המקומית שלהם גדול יותר מהסיכוי שבו הסמכויות לתחבורה ציבורית תהיה בפריסה ארצית וכך פחות קולות של אוכלוסיות למיניהן ישמעו. לדוגמא בבני ברק שבה רוב האוכלוסייה דתית שם לא תתקיים תחבורה ציבורית בשבת ובערים יותר חילוניות ניתן יהיה לקיים תחבורה ציבורית לטובת מזעור פגיעה בחיי היומיום של האזרחים וזכותם לחופש התנועה ולחופש מדת.
פתרון זה אמנם לא יפתור בעיה של אוכלוסיות מיעוט בתוך כל רשות אך זה הפתרון הכי אפקטיבי שאליו נגיע בהתחשב במגוון האזרחים ובחירת אורח החיים של כל אזרח במדינה ו ואף פעם לא נצליח לעשות את כולם מרוצים לכן פתרון זה מועדף.