הבעיה האזרחית בה אנו מתעסקים היא על היעדר תחבורה ציבורית ראויה ביישובי בפריפריה.
מהמחקר שערכנו נמצא שבמדינת ישראל רמת התחבורה הציבורית ביישובי הפריפריה נמוכה באופן משמעותי לעומת יישובי המרכז. הרמה נמדדת בפרמטרים כגון תדירות ואמינות השירות, כמות קווי התחבורה וזמני הקווים. לפערים האלו יש השלכות רחבות ומשמעותיות על העמקת הפערים הכלכליים בין מרכז והפריפריה. הקטנת הנגישות של תושבי הפריפריה לשירותי חינוך, תרבות, תעסוקה ורווחה המרוכזים באזורים מרכזיים בארץ, מקבעת את הפערים וגורמת לאפלייה ופוגעת בשוויון הזדמנויות.
הפיתרון שהעצומה מציעה
הפתרון שמצאנו הוא העברת הסמכויות בנוגע לקביעת המדיניות והאופי של התחבורה הציבורית לרשויות המקומיות בארץ, מידי המדינה.
הרשויות המקומיות מקורבות קרובות יותר לתושבי היישובים, הן קשובות יותר לצרכיהם, מושקעות כל כולן כדי לדאוג לתושביהן (אחריותן העיקרית היא הדאגה לתושבים, בניגוד למדינה שהיא גוף גדול בו מרוכזות סמכויות רבות מאוד, ומוטית מאינטרסים שונים).
באופן זה הרשויות המקומיות יוכלו לתת מענה טוב יותר לצרכים ולחסרים של התושבים, תהיה תשומת לב גבוהה יותר לפרטים בהם התושבים יזדקקו לתמיכה וסיוע מתאים.
לרשויות המקומיות יש אינטרסים ההולמים את התושבים אותם הם מייצגים, כל רשות תשאף לקדם אותם. עם זאת אנו צופים חסמים בקידום הנושא ע״י הרשויות מהמניעים הבאים:
· היות ותחבורה ציבורית מתפקדת כגוף המקשר בין מקומות שונים הנמצאים תחת רשויות שונות, יתכן ויווצרו התנגשויות האינטרסים.
· סוגי הפתרונות של כל רשות תבחר עשויים להיות שונים וללא גוף מתכלל לא יהיה ניתן לקדם את הנושא,
· למדינה המנהלת את אופי התחבורה הציבורית, נקודת מבט הוליסטית, היא רואה את כלל הצרכים של התושבים במדינה מנקודת מבט "עליונה". ויש לה את התקציב והיכולת להקים תשתית כלל ארצית.
לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי פיזור הכוח חשוב, על אף החסמים שנמנו. אותן מחלוקות שעשויות להיווצר הן הביטוי לכך שהפלורליזם קיים וכל הקולות נשמעים בשטח. גם היום לרשויות השונות יש אינטרסים ורצונות שונים, רק שכיום לאינטרסים השונים אין ביטוי ואין קול.
לדעתנו ערך הפלורליזם הינו עליון והוא עולה על החשש מחיכוכים או מחלוקות בין הרשויות השונות. על פי השקפתנו בדמוקרטיה צריך להיות מקום לקולות השונים העולים מן החברה כולה.