מכירים את זה שיש לידך מישהי כל כך מיוחדת, כל כך סוחפת, כל כך מקצועית, עד שבא להיות בדיוק כמוה? לנו יש אחת כזו אצלנו - בחטיבת אלון. שולה שריד, מורה לאנגלית, מיוחדת במינה, אהובה על כל המורים, אבל בעיקר, וזה הכי חשוב על כל התלמידים.
לפני שנתיים סיימה שולה לעבוד, יצאה לפנסיה. חיכו לה תשלום חודשי נאה וחיים נוחים. שווה נכון?
אבל אצל שולה, כמו שרק אצל אישה פעלתנית כמוה, המילה פנסיה, לא בלקסיקון. שולה חזרה לעבוד בביה"ס, תרמה המון, לימדה במקצועיות, מילאה מקום ברוחב לב, לקחה חלק פעיל בעיצוב רוח בית הספר וחיזקה את הקשר הכל כך חשוב לה ולנו בין מורה לתלמיד.
לתדהמתנו, התבשרנו כי שולה שלנו מועמדת לפיטורים. הסיבה, ככל הנראה - גילה של שולה שהוא מעבר לגיל הפנסיה.
אנו, אנשי ונשות צוות חטיבת אלון על כל גווניו - חינוך, משלבי הוראה, אנשי משק ותפעול מבקשים כי תשאירו את שולה בעבודתה. תשאירו אותה עימנו ועם התלמידים שכל כך אוהבים אותה.
כידוע, גיל הוא רק מספר, ואין למדוד את שולה או כל אחד אחר על פי גיל אלא על פי מידת התרומה ויכולת ההשפעה על סביבת העבודה. תרומתה של שולה לקהילת בית הספר היא מכרעת, מקצועיותה ללא דופי ולהשפעתה על הסובבים אותה, ממורה ועד תלמיד, אין תחליף.