משפחת נתיבות מרכינה ראש לכלכת משקי הבית.
נתיבות מוצבת בשגרת מלחמה לא פשוטה ומתמודדת עם מציאות קשה מלווה ברעשי מלחמה מחרידים . תושבים עם התקפי חרדה וילדים שמתקשים לעכל את המציאות. מתווה חזרה ללימודים מקנה יומיים בשבוע למידה במסגרות ושאר הימים מהבית. לצערינו ההורים לא יכולים להשאיר את הילדים בבית ולצאת לעבוד ויחד עם זאת חייבים להמשיך ולכלכל את המשפחות. המציאות היא לא פשוטה ושמה אותנו ההורים במצב של חוסר וודאות כלכלית וחוסר פתרון. שכירים איבדו את עבודתם כי חייבים להמשיך לשמור על הילדים בבית. עצמאים מאבדים מהרווחים וקורסים תחת החובות המצטברים.
משפחות רבות תומכות בחיילים,מארחים אותם,דואגים להם,מאכילים,מכבסים,נותנים מיטה לישון עליה.
אבל לנו התושבים אף אחד לא דואג.
אף אחד לא ישלם לנו את הדירה,לא ימלא את המקרר ולא יקנה לילדים שלנו בגדים לחורף. אף אחד לא ישלם את חשבון החשמל והמים. יש לנו שמירה ודאגה של החיילים,אבל הביטחון המתוח הזה לא ימלא לנו את הכיסים.
אז אם אינכם מעוניינים להגיע לשיבע של כלכלת משפחת נתיבות, אנו דורשים לראות אותנו ואת המצוקה שלנו.
הפיתרון שהעצומה מציעה
אנחנו לא יושבי הכנסת ,אנחנו החזית במלחמה.
בגופות שלנו עצרנו את המחבלים, סדקנו את נפשינו לטובת פעולה צבאית .
וכיום אנחנו דורשים שיראו אותנו!!
אנחנו לא שקופים, יש בנו חיים.
ילדינו זקוקים לאוכל, בעלי דירות זקוקים לתשלומים, חברת החשמל שולח מכתבים.
תראו אותנו, את השכירים ואלה שפוטרו .
אנחנו צריכים את הממשלה שלנו שתעמוד מאחורינו עם פתרון לזמן המלחמה עד שנחזור לשגרה הרגילה. כדי שנוכל להבטיח לילדינו שלווה ,שלא יראו אותנו לחוצים מעוד תשלום שיורד בלי סיבה, אין כיסוי כלכלי לשפחה אין כיסוי להלוואה או שכר דירה . תבטיחו לנו ביטחון כלכלי כדי שאנחנו נבטיח לכם חוסן לאומי.
אנחנו משפחת נתיבות, העוטף של ישראל ,המגן האנושי של המלחה הזו, דורשים הכרה!
אנחנו עוטף!!!
דורשים כלכלה לכל משפחה!!!
דורשים שתראו אותנו,אנחנו בני אדם . אנחנו החוסן המורל של החייל , רוצים רק שלווה ושקט נפשי ולפחות שנהיה רגועים בפאן הכלכלי.