כרבע מניצולי השואה המתגוררים בארץ חיים מתחת לקו העוני.
רובם הם ניצולי השואה שלא היו בגטאות ועלו ארצה אחרי שנת 1953 (שנת חתימת הסכם השילומים) ולכן לא זכאים למתן קצבה חודשית שתעזור להם להתנהל בחיי היום-יום בכבוד. מדובר בקשישים שבנוסף לקשיים רגילים שנושא הגיל הזה, סוחבים אתם גם צלקות מתקופת מלחמת העולם השנייה, מה שמקשה עוד יותר, וזו הסיבה שהם כל כך צריכים את הקצבה החודשית.
הפיתרון שהעצומה מציעה
אנו פונים כאן לגורמים המוסמכים על עניין זה (ביניהם משרד האוצר והרווחה), בידיעה שהפתרון ההגיוני הוא חקיקת חוק המקנה גם לאותם ניצולים שלא עונים לתנאים הנ"ל קצבה חודשית. קצבה זו יכולה למנוע מהם לבחור האם להשתמש בכסף שיש להם כדי לקנות אוכל, או כדי לקנות תרופות, ובהתייחס לכל מה שעברו בחייהם, אולי חוק זה גם יקנה לניצולי השואה שחיים בינינו קצת שקט נפשי.