אנחנו, חניכי דילר אשקלון, מרגישים כעס, אכזבה ועצב עמוק על ביטול הקונגרס.
עברנו שנה לא פשוטה – מלחמה, פחד, טילים מהשמיים, חוויות שילוו אותנו עוד זמן רב. ציפינו לקונגרס כנקודת אור – מקום שבו נוכל לפגוש את השותפים שלנו, להרגיש שייכים לקהילה גלובלית, להתחבר מחדש אחרי תקופה כל כך מטלטלת.
דווקא ברגע הזה, כשהיינו צריכים את התמיכה, החיבוק, את תחושת השוויון – אנחנו נשארנו מאחור.
ולשמוע שעכשיו החברים שלנו בארה”ב כן טסים ללוס אנג’לס לקונגרס – זה רק מגביר את התחושה של הפער, של האי־צדק, של האכזבה.
אנחנו לא מבקשים רחמים, רק לראות שגם אנחנו חלק. שגם הסיפור שלנו חשוב.
שגם לנו מגיע.
הפיתרון שהעצומה מציעה
לשלוח אותנו כקבוצה לחו”ל – למשל לארצות הברית – כדי שנוכל לפגוש את השותפים שלנו, לקחת חלק בחוויה דומה, ולהרגיש שגם הקול שלנו נשמע.
זה לא רק עניין של טיול – זה עניין של צדק, של סגירת מעגל, של הכרה בחוויות שעברנו ובמחויבות שלנו לתוכנית.
מגיע גם לנו.