בשלוש וחצי השנים האחרונות נערכו במדינת ישראל 5 מערכות בחירות.
עובדה זו פוגעת במדינת ישראל ובאזרחי במספר תחומים:
ראשית, בתחום הכלכלי. עלות כל מערכת בחירות למדינה עומדת על כ-2 מיליארד שקלים. סכומים אלו יכלו להיות מופנים לפתרון בעיית שכר המורים, המתמחים והשוטרים, להגדלת קצבאות בעלי מוגבלויות וניצולי שואה, לשיקום מערכת הבריאות הקורסת, לחיזוק מערכת החינוך, לשיפור תשתית התעבורה, להשקעה במיזמים ירוקים למען סביבה נקייה ובטוחה, ועוד. השקעות כלכליות אלו היו יכולות לשפר את רווחת תושבי המדינה.
שנית, בתחום החברתי. מערכות בחירות תכופות מעמיקות את השסעים הטמונים בחברה הישראלי. הן מחדדות את ההבדלים ואת האינטרסים השונים. בנוסף נפילת ממשלות וחוסר יכולת להקים ממשלה גורמות לאוכלוסיות שונות להאשים אחת את השנייה בכך. בעם נוצרת תחושה של חוסר יציבות ואיבוד אמונה בשלטון ובאפשרות לחיות בשלום בחברה מגוונת ורבת דעות.
לסיום, בתחום הדמוקרטי. אחד מעקרונות הדמוקרטיה הוא שיש לקיים בחירות פעם במספר שנים קבוע שבישראל נקבע כ-4 שנים, לכן בחירות דחופות, כפי שהתקיימו בשנים האחרונות מהווה פגיעה בדמוקרטיה. בנוסף, לפי העיקרון הדמוקרטי עקרון שלטון העם, תפקיד השלטון הוא לממש את רצון העם. במצב אין ממשלה או שהממשלה מתפרקת לאחר זמן קצר, אין באפשרות השלטון לממש את רצון העם. כמו כן, בידיעה כי התלות בהן גדולה, מפלגות קטנות יכולות לדרוש תפקידים ותקציבים שאינם מייצגים את אחוז התמיכה בהן באוכלוסייה.
ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי דחיפות גבוהה של מערכות בחירות פוגעת בתושבי המדינה.