המערכת הפוליטית חווה עריקות של חברי כנסת ממפלגה אחת לאחרת, על פי רב תמורת תיגמול למשרה בכירה (לרבות שר בממשלה). עריקה שכזו יש בה מישום הטיית תוצאת הבחירות ועיוות רצון הבוחר. היא משולה לבגידה - לא רק במפלגה והעומד בראשה אלא בעיקר בציבור הבוחרים שהצביעו עבורה. העריקה הוא מעשה נבלה לא דמוקרטי ולא מוסרי. הוא מעודד מניפולציות ונותן גושפנקא לעיסקאות לא ראויות מבחינה ערכית – עיסקאות של מרמה, שוחד והפרת אמונים.
לסיכום, יש בעריקה:
- הטיית תוצאת הבחירות ורצון הבוחר.
- חינוך לערכים פסולים - חוסר הגינות, בגידה בעקרונות, זילות השליחות הציבורית ומיסחורה, חוסר אמינות ונאמנות, הונאת הבוחרים.
- עידוד מתן וקבלה של שוחד פוליטי - כל עריקה כרוכה בגמול - מנוי לשר בממשלה או למשרה ציבורית בכירה ומתגמלת. זו עיסקה פסולה שיש בה משום עבירה של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
הפיתרון שהעצומה מציעה
איסור עריקה של נבחר ציבור למפלגה אחרת לאחר הבחירות. אדם שנבחר מטעמה של רשימה מפלגתית מסוימת לא יוכל לעבור לשורותיה של מפלגה אחרת או להתמנות לשר בממשלה מטעמה של מפלגה אחרת. זכותו להתפטר ממפלגתו, לוותר על מושבו בכנסת ולפנות מקומו לבא אחריו ברשימת מועמדי המפלגה ממנה ערק.
יש לשנות את החוק המאפשר עיסקאות עריקה בכנסת (ע"י הרשות המחוקקת) או למנוע אפשרות זו באמצעות פסיקה מחייבת של בית המשפט הגבוה לצדק.