כיום כמעט בכל בי"ס בישראל משולבים ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות הרגילות. שילובם מצליח בזכות הסייעות המשלבות/רפואיות, שעושות עבודת קודש יומיומית. עבודת השילוב דורשת אורך-רוח, הכלה, הקשבה, רגישות, עקביות, התמדה, אסרטיביות והרבה מאוד נתינה. אנחנו עושות את עבודתינו באהבה רבה ובמסירות. יחד עם זאת, חשות תסכול גדול מאוד בעקבות תנאי ההעסקה שלנו. השכר שלנו נמוך, אין לנו קביעות ואנחנו מרגישות מנוצלות. אנחנו עובדות במערכת החינוך, אך מרגישות כ"בנות חורגות", מכיון שמשרד החינוך הוא רק הצינור שמעביר את התקציב לרשויות המקומיות שמעסיקות אותנו בפועל.
מצד אחד לצורך העבודה בבתי הספר אנחנו נשות חינוך לכל דבר, אך לצורך תנאי ההעסקה שלנו אנחנו על תקן פקידות. מהות עבודתינו שונה בתכלית השינוי מעבודתן של העובדות במשרדי הרשויות המקומיות ולכן לא ראוי לתת לנו את אותם תנאי העסקה.
משרה מלאה של עובדת במשק היא 42.5 שעות שבועיות. גם אם נרצה לעבוד במשרה מלאה לא נוכל, כי אין בית ספר שעובד 42.5 שעות שבועיות וגם אין ילד/ה שמקבל בסל השילוב מעל 30 שעות סייעת וגם זה חריג. לרוב הם זכאים ל-24 שעות סיוע בשבוע. בהגדרת התפקיד שלנו יש הרבה "שטחים אפורים" ואנחנו הרבה מאוד פעמים מסייעות לשאר ילדי הכיתה מלבד הילד המשולב.
כל מי שעובדת במערכת החינוך תעיד, שכאשר "קוצרים את הפירות" אין אושר גדול מזה ויחד עם זאת, זו עבודה מתישה ושוחקת. שלא כמו עובדות הרשויות שיושבות במשרדים מול מסכי המחשב, אנחנו מתמודדות עם נפשות רכות ונדרשות לתפקד כ"אמהות חלופיות" לילדים בשעות שהם מחוץ לבית. אנחנו נדרשות "לחבוש כובעים רבים" ולג'נגל ביניהם במהלך היום. חלקינו נאלצות גם להתרוצץ ברחבי ביה"ס ב"מרדפים" אחרי הילד שברח מהכיתה. לעיתים אנו נאלצות להתמודד עם אלימות קשה והסייעות הרפואיות שבינינו נושאות באחריות כבדה ביותר - למנוע מהילד/ה מצבים של סכנת חיים.
מצד אחד אנחנומרגישות מוערכות על ידי צוותי בתי הספר ומצד שני, ממורמרות ומתוסכלות בגלל חוסר ההבנה של מי שאחראי על הסכמי ההעסקה שלנו.
The solution
ברור לנו, שלא נקבל את תנאי ההעסקה של ציבור המורות ואנחנו גם לא דורשות זאת. אך, למרות שאנחנו לא מורות, כמי שעובדות במערכת, אנחנו מאמינות שגם לנו מגיע לאגור כוחות בחופשות. אנו זקוקות ל"מילוי מצברים" על-מנת, שנוכל להמשיך לעשות עבודתינו נאמנה.
אנחנו מבקשות לשפר את חוזה ההעסקה שלנו באופן הבא:
*בפגרות משרד החינוך בהן לא מופעלות קייטנות בבתי-הספר, הסייעות יהיו בחופש ולא יגרע שכרן. גם אם מספר ימי החופש עולה על 22 ימים בשנה. מגיע לנו חופש!
*כל סייעת תקבל קביעות אחרי שנתיים רצופות בעבודה.
*יש להעלות את שכר הבסיס השעתי שלנו.
*סייעת בעלת תעודות ממכללה או כל מוסד אקדמאי, תקבל תוספת בשכר.
אנו הסייעות עושות עבודתינו נאמנה, על אף התיסכול והמירמור. אם ישופרו תנאי העסקתינו, כפי שאנחנו מבקשות, ילדי השילוב יזכו בסייעות שיתנו מעצמן מעל ומעבר.